בשנה האחרונה אני מתמודד עם ניסיונות להוריד חלב וביצים מתפריטי האישי ומנסה לספר לעצמי שמדובר באתגר בריאותי, מוסרי, רגשי ואף כלכלי. גמרתי אומר לנסות ולברר כאן את אותו "אתגר". מאחר שאנו חוקרי חברה, אנו אמונים על חקר תופעות תרבותיות, על אבחון סטים של פרקטיקות ועל זיהוי של מה שנראה כמו זהויות חדשות הנולדות לתוך העידן המודרני המאוחר. אברר זאת באמצעות כך שאשרטט את הטבעונות העכשווית כטכנולוגיית מוסר מודרנית המציעה לאדם הטבעוני מעין "ברית" וקיום חדשים בין האדם ובין העולם. בד בבד אתייחס לתופעת הכריזמה בהרצאתו המפורסמת של גארי יורופסקי, אקטיביסט למען זכויות בעלי חיים, באתר יוטיוב.

לאחר סקירה של אתרי טבעונות רבים ובעקבות הרצאתו של גארי יורופסקי, להלן תמצות המסרים העיקריים של דרך החיים הטבעונית. כיניתי את המסרים העיקריים בשם "ארבע הלכות".

ההלכה הראשונה: "אל תפלה בין המינים הביולוגיים" – לאכול ולנצל בעלי חיים זה לא מוסרי ומפלה בין מינים ביולוגיים. לבעלי חיים יש זכויות לחיים ולכבוד בדיוק כמו לבני האדם.

ההלכה השנייה: "שמור על הסביבה" – אכילה של בשר, דבש, ביצים וחלב פוגעת באיכות הסביבה, מייצרת זיהום אוויר המביא מחלות, וגורמת למדבור של שטחי יער ולזיהום מי תהום. שטחי המרעה של גידול הבקר תופס שטחים עצומים היכולים לשמש לגידול חיטה וכך לפתור את בעיות הרעב והעוני האנושיים.

ההלכה השלישית: "שמור על הבריאות" – הטבעונות טוענת כי לפי רוב המחקרים המדעיים, אכילת חלב, ביצים ובשר גורמת לבני האדם התמכרויות קשות, למוות מוקדם ובייסורים ממחלות קשות.

ההלכה הרביעית: "הימנע מגועל ומטומאה" – לאכול מוצרי חלב וביצים זה "מגעיל" (או בשפה דתית, "טמא" ולא כשר), כי אנו אוכלים הפרשות פנימיות כמו קיא, וסת ונוזלי חלב של בעלי חיים.

"ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה" (בראשית א, 5-4)

גארי יורופסקי מתייחס בהרצאתו לאכילת חלב, דבש וביצים כאל דברים מלוכלכים ומגעילים שלא נמצאים במקומם הטבעי (ביצים שהן "וסת של תרנגולת" שאיננו אמורים לאכול, חלב פרה הוא "הפרשה פנימית" אשר אמורה להזין צאצאים של בקר בלבד, דבש הוא בעצם "קיא של דבורים").

אפשר לעמוד עוד על משמעות מסר ההלכה הרביעית, "הימנע מגועל ומטומאה", על רקע כתיבתה החשובה של מרי דאגלס (2011) בספרה "טוהר וסכנה". בספר פורץ דרך זה, דאגלס מציעה להסביר את התרבות האנושית כמייצרת קידודים בינאריים בין מלוכלך – דבר אשר לא נמצא במקומו, ובין טהור – דבר אשר נמצא במקומו. וכך הטבעונות מציעה לנו מערכת דיכוטומית חדשה לחלוטין של טומאה וטוהר. לעומת היהדות והאסלאם, אשר זיהו את הטומאה בחזיר, הטבעונות מזהה את הטומאה בעצם אכילת כל סוגי בעלי חיים. הטבעונות מפרידה, מבדילה בין עולם החי (פרה, תרנגול, דבורה) לעולם הצומח, ואגב כך מייצרת וממציאה את אותם עולמות.

הטבעונות מטמאת את עולם החי, שבו אסור לגעת, ומקדשת את עולם הצומח המותר. האסלאם והיהדות מייצרות הפרדות בתוך עולם החי עצמו – מקדשות את הפרה ואת התרנגול – ומטמאות את החזיר. הדבר שהטבעונות מציעה הוא למעשה תרבות חדשה לאדם: מערכות דיכוטומיה ומיון חדשות של טומאה וטוהר; מערכות מיון הכופרות במערכות המיון התרבותיות-דתיות "הישנות" ומציעות אלטרנטיבות אונטולוגיות חדשות ולמעשה מגדירות "ברית חדשה" בין האדם לעולם.

הטבעונות מציעה גאולה

אני מעוניין להציע שדרך החיים הטבעונית הפורשת "ארבע הלכות לסיום הסבל בעולם" מציעה למעשה לאדם "להיגאל" מעולם שבו בני האדם הם בוּרים, מכורים, חוטאים, עניים, סובלים וחולים ולהיוולד מחדש בתור תבוניים, חופשיים מהתמכרויות מוסריים, אמידים ובריאים.

"ארבע ההלכות לסיום הסבל בעולם" של הדרך הטבעונית מבטיחות סוף לסבל של כל המינים הביולוגיים: ההלכה הראשונה מבטיחה שהאדם יפסיק לחטוא מוסרית מאחר שבעלי חיים יפסיקו להיוולד לתוך תעשייה שמנצלת והורגת אותם. בהתאמה, ההלכה השלישית מבטיחה שבני האדם יפסיקו לסבול ממחלות קשות. ההלכה הרביעית מבטיחה לנקות את האדם מלכלוך וטומאה וההלכה השנייה מבטיחה סוף לתחלואי העוני. הטבעונות מייצרת וממציאה עולם חדש של דיכוטומיה בין טמא (עולם החי) לטהור (עולם הצומח), וכשכר וגמול לחסידיה מבטיחה גאולה בדמות הפחתת הסבל של המחלות, של הלכלוך, של הבורות המוסרית ושל העוני.

סוציולוגיה של הכריזמה ביוטיוב

בחרתי להתמקד בדמותו של גארי יורופסקי בטקסט זה מאחר שהוא אחד המפיצים הבולטים והפופולאריים של הטבעונות העכשווית. יורופסקי נמרץ ומגיע לאנשים רבים דרך רשת היוטיוב. התרשמתי מהכריזמה של יורופסקי במיוחד מכיוון שהיא מצליחה להגיע לאנשים רבים, לשיחות סלון ולכלי התקשורת. "שליחותו" של גארי יורופסקי ביוטיוב בולטת נוסף על היכולת שלו לשלב בין כריזמה וכנות המזכירה פרקטיקת וידוי נוצרית משולהבת ומשלהבת. דרשתו ביוטיוב מאופיינת בדיבור מהיר, קצבי ועשיר בדוגמאות, תוך מעבר בין תדרים שונים של משלב קול וריתמוס במהלך ההרצאה.

למשל, שימו לב לדקה 45:32, שבה, במשך חמש עשרה שניות מהפנטות וקצביות, באנגלית אמריקאית גברית לבנה וסמכותית, יורופסקי מדקלם בעל פה, בנשימה אחת ובקצב, רשימה של צמחים אכילים. מיד לאחר מכן הוא מאט את קצב העברת המסר ומתחיל לדקלם לצופים עוד רשימה של פריטים, אשר הפעם עוברים הנפשה מעניינת על ידי יורופסקי: "תרד לא מחרבן", ברוקולי לא מחרבן", "בוטנים לא מחרבנים". מיד לאחר ההנפשה של הצמחים מגיע הציווי החינוכי, "בואו לא נאשים ירקות ופירות ביצירה של חיידקי סלמונלה!" נראה שמבנה קצבי, דידקטי ומונפש זה חוזר שוב ושוב לאורך דרשתו היוטיובית של גארי יורופסקי.

"על מה נסב אפוא הרצון לאמת, הרצון לומר את שיח האמת הזה, אם לא על התשוקה ועל הכוח?"

 (פוקו 2005, "סדר השיח", עמ' 19)

לדעתי, הכריזמה של יורופסקי שואבת את כוחה מהמשגות פילוסופיות חדשות הנוגעות לתפיסת "האמת". פוקו (2005) עוסק ביחסים ובאופנים שבהם כוח – מושג מרכזי אך חמקמק בהגותו – מגולם בתור אמת, ואמת מגולמת בתור כוח. פוקו מציע לחשוב על אמת כעל מופע של כוח ולא כעל ישות בעלת מעמד אונטולוגי עצמאי המחכה להתגלות. אמת ללא כוח, אמת כשלעצמה, אינה קיימת, היא בסך הכול פריט ידע. פריט ידע שיש לו כוח הופך לאמת ודאית המייצרת סביבה שיח.

אם אשתמש בתזה של פוקו העוסקת ביחסים בין אמת לכוח, אניח כי לאור דמותו של יורופסקי – דמות המצליחה לייצר אמיתות חדשות מטלטלות ועוצמתיות בעבור המאזינים – אבקש להציע עוד הגדרה תאורטית לכריזמה. כריזמה, או שמא זאת כריזמה פוקויאנית, היא היכולת של יחיד לתרגם בין אמת לכוח מגייס ולהפך. במילים אחרות, כריזמה היא מערכת תרגום סימולטנית של כוח לאמת ושל אמת לכוח הקיימת בקרב פרטים מסוימים.

הטבעונות היא תופעה מעניינת המונחת לפתחם של חוקרי התרבות והחברה. היא מציעה לאדם מעין ברית חדשה בינו ובין העולמות שהיא ממציאה, עולם החי ועולם הצומח. דרך מערכות מיון ודיכוטומיה חדשות, הטבעונות מאתגרת את מערכות המיון הקיימות (כשר-טמא) ומקדשת במקומן מערכות דיכוטומיות חדשות: עולם החי מול עולם הצומח. דמות בולטת הקיימת בתוך תופעת הטבעונות היא דמותו של גארי יורופסקי, מעין מפיץ מודרני של הטבעונות, והוא מייצג מיסיונריות בעידן היוטיוב והמרשתת ומבטא בשל כך היבטים חדשים של תופעת הכריזמה.

ביבליוגרפיה:

דאגלס, מרי, 2011. טוהר וסכנה, רסלינג, תל אביב. מאנגלית: יעל סלע

פוקו, מישל, 2005. סדר השיח, תל אביב: הוצאת בבל, 2005, תרגם מצרפתית: נעם ברוך.