שלום! שמי אסא מרון ואני פוסט-דוקטורנט חדש במחלקה (הודות למלגה על שם מוריס גינסברג), בן 33, נשוי לנורית, אב לשירה בת השנתיים ולבוטש בן השבע-שמונה (כלב מאומץ עם ילדות קשה). למעשה, התחלתי את לימודיי כאן בהר הצופים ואני ירושלמי למחצה (גדלתי בבית שמש), כך שבמובן מסוים החזרה למחלקה מהווה סגירת מעגל עבורי. אחרי תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובחינוך באוניברסיטה העברית החלטתי להמשיך בלימודי סוציולוגיה, אך להיחשף לסביבה אקדמית חדשה. לכן את לימודי התואר השני עשיתי באוניברסיטה המרכז אירופאית (Central European University). CEU היא אוניברסיטה בינלאומית ללימודים מתקדמים (graduate school) המאגדת חברי סגל וסטודנטים מכל העולם, במיוחד ממרכז אירופה וצפון אמריקה, אך גם מאסיה ואפריקה. היא הוקמה כחלק מפרויקט ה"חברה הפתוחה" (open society) של המיליארדר האמריקאי-יהודי-הונגרי ג'ורג' סורוס. שילוב מעניין בין קוריקולום אמריקאי ובירוקרטיה הונגרית. מי שחושבת ללמוד שם מוזמנת לשוחח איתי.

מעבר לחוויה אקדמית אינטנסיבית ומעשירה, הלימודים ב-CEU היו מכוננים מבחינת ההכשרה שלי כסוציולוג, ובמיוחד כסוציולוג פוליטי. אתם יודעים מה, אפילו לפני זה: ההכשרה שלי כאזרח. כשגרתי ולמדתי בבודפשט בשנים 2007-2006, התחילה בהונגריה מחאה רחבה בעקבות התבטאות של ראש הממשלה דאז על מצב הגירעון הלאומי. חיש מהר קיבלה המחאה צביון לאומני וקסנופובי, עד כדי כך שבחגים הלאומיים האוניברסיטה המליצה לסטודנטים לא לצאת לרחוב מחשש לאלימות כלפי לא-הונגרים. מול הפרלמנט הלאומי במרכז העיר הוקם אוהל מחאה שמשך קהל קבוע כל ערב. החלטתי לערוך אתנוגרפיה של המחאה הזו במסגרת אחת המטלות המתודולוגיות בלימודים, ונחשפתי להצהרות, שאיך לומר, גרמו לי לעתים להרגיש לא בנוח כמי שמשתייך לקבוצה אתנו-לאומית אחרת (והעובדה שאני יהודי רק מצד הוריי לא סייעה בידי), ואף הביאו ליציאה מוקדמת מהצפוי מהשדה. למה אני מספר לכם על זה? אם הייתי יכול, הייתי מכניס לתוכנית הלימודים את תחושת הזרות והשבריריות של הזכויות שלנו. פרויקט חובה של לימודי אזרחות בישראל. נכון, חנה ארנדט כבר כתבה על זה, אבל החוויה מעבירה משהו שהטקסט לעתים מתקשה בו, אולי היא אוניברסאלית יותר. לימודי ההווה של המאה ה-21 חשובים לא פחות מלימודי ההיסטוריה של המאה ה-20.

מבחינה אקדמית, עבודת התזה החלה למקד את העניין שלי בסוציולוגיה פוליטית, ובמיוחד בסוציולוגיה של האזרחות ומדינת הרווחה. העבודה עסקה בתפקיד החברה האזרחית במסגרת הפרויקט הניאו-ליברלי והתמקדה בחלוקת מזון לנזקקים בישראל. העבודה הייתה מעניינת וזכתה להערכה, אך אני הרגשתי שמשהו חסר: התעניינתי במדינה אך עסקתי בה באופן עקיף, דרך עיני החברה האזרחית, ולא במישרין. מ-CEU החלטתי לחזור לישראל ללימודי תואר שלישי במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, ובעבודת הדוקטורט שלי עשיתי "תיקון" – עברתי לחקור את מה שלקחתי כמובן מאליו בעבודת המאסטר שלי, כלומר, את תופעת ה"הפרטה" של מדינת הרווחה במסגרת הפרויקט הניאו-ליברלי. במסגרת המחקר ביקשתי לענות על השאלות האלה: מי הם השחקנים שמקדמים את אותה "הפרטה" ומה ההיגיון המוסדי שמוביל אותם? מה קורה למדינה כשהיא משלבת שחקנים לא מדינתיים במנגנוני המשילות (governance) שלה? האם היא מאבדת עוצמה ואוטונומיה?), מה משמעות הארגון-מחדש עבור מערכות השירותים של מדינת הרווחה? ולבסוף, מהן ההשלכות של שינויים אלה עבור ה"חוזה החברתי" בין המדינה לאזרחים מן המעמד הנמוך? על אף שתופעה זו מרכזית בשיח האקדמי והציבורי, שאלות אלה נותרו ללא מענה מספק בספרות המקצועית. המחקר התמקד בשני מקרים במדינת הרווחה הישראלית בהם התרחשו שינויים בדפוסי משילות בעזרת שחקנים לא מדינתיים במהלך שני העשורים האחרונים: תוכנית מרווחה-לעבודה ("תוכנית ויסקונסין") ומערך השירותים לילדים ונוער בסיכון. אלה נבחנו בעזרת כלים היסטוריים-מוסדיים וכן אתנוגראפיים-ארגוניים במטרה ללמוד על השינויים מרמת המאקרו (באופן דיאכרוני) ועד יישומם על ידי סוכני קצה ברמת המיקרו (באופן סינכרוני).

ומה עוד עשיתי בזמני החופשי? החל משנת 2008 אני חוקר במסגרת פרויקט "גבולות ההפרטה ואחריות המדינה" במכון ון-ליר בירושלים. זהו פרויקט מקיף אשר בחן את תופעת ההפרטה בכלכלה הפוליטית בישראל בעשורים האחרונים. בחודשים הקרובים צפוי לצאת ספר עב כרס וחלוצי שיסכם את ממצאי המחקר, אך כבר כעת אפשר להתרשם ממנו כאן. מתוך הפרויקט הראשון צמחו מספר פרויקטים ממשיכים המתמקדים בסוגיות הרגולציה והממשל המשולב. בקיץ האחרון ביליתי עם משפחתי חודשיים כחוקר במכון לחקר המדיניות החברתית והטרנספורמציה של המדינה בברמן, גרמניה (לקורא יאיר לפיד – אל חשש! Bremen ולא Berlin, ובכל מקרה, לא מדובר ב"בריחת המוחות" הידועה לשמצה, תופעה השמורה למדעים המדויקים בלבד, כידוע). במשך כמה שנים התנדבתי כרכז קורסים ומרצה בסניף של המכללה החברתית כלכלית בירושלים, מוסד לימודי עממי ללא מטרות רווח, המעודד רכישת השכלה וידע ביקורתי בנושאי כלכלה וחברה, ומפתח כלים לאקטיביזם חברתי. על המכללה אפשר לקרוא כאן.

בסמסטר ב' אלמד במחלקה קורס לתואר בוגר שכותרתו "מדינה בשינוי, רווחה בשינוי: יחסי מדינה-חברה בקפיטליזם המאוחר". כפי שאתם מתארים לעצמכם, הוא מתכתב יפה מאד עם הסוגיות שהוזכרו בפסקאות הקודמות, ודן בשינויים שהתרחשו במדינות רווחה שונות בעשורים האחרונים, בדגש על שינויים במשילות – אותם אמצעים ואסטרטגיות חדשות שבהן עושות מדינות שימוש כדי להגיע ליעדים בעידן של אתגרים – והאופן שבו אלה מארגנים את היחסים בין המדינה לשחקנים לא מדינתיים ואזרחים. אשמח לפגוש אתכן ואתכם בקורס ולהעמיק בסוגיות הללו, הנוגעות לא רק לסוציולוגים שאנחנו מוכשרים להיות אלא גם לאזרחים שאנחנו. כמובן שגם מחוץ לקורס אשמח לפגוש ולשוחח על הנושאים הללו עם כל המתעניינים והמתעניינות. כאן אפשר לקרוא עוד על העבודה שלי ולעיין במאמרים שכתבתי. להתראות במחלקה!