בגיליון זה של פקפוק מתפרסם קטע שמציגה בו גלי גברוביץ' את ה"פורום הסוציולוגי לשיח אחר". מהקטע, כמו גם משמו של הפורום ומפעילותו עד כה, ברור כי הסטודנטים שהקימו אותו רוצים ליצור שיח אחר – כזה אשר מוריד את המדע ממגדל השן, מערב בו נושאים הקרובים לליבם ומשלב עשייה חברתית. בד בבד, תוך כדי העבודה על הגיליון "חמישים לפקפוק", אשר עתיד לכלול בעיקר כתבות שפורסמו לאורך שבע שנות פעילותו, עלה לדיון השינוי באופי הכתבות שפורסמו במגזין לאורך השנים, דבר שבא לידי ביטוי בסקירה שכתב בשנה שעברה אלעד אור (דיון שוודאי יקבל ביטוי גם בגיליון 50).

עושה רושם כי הקמת הפורום והדיון בשינוי התכנים של "פקפוק" יוצרים גבול דק המבחין בין מעורבות חברתית ובין פעילות אקדמית. אולם גבול זה אינו מבחין בין שני עולמות אלה, אלא מאפשר הכלה של האחד באחר. אין ספק שמעורבות חברתית ופעילות אקדמית לא חד הם, אבל השדה האקדמי בכלל והשדה המחקרי בפרט משוקעים בחיים החברתיים והפוליטיים, המקיימים יחסים הדדיים עם שדות אלה.

את האוניברסיטאות הראשונות באירופה הקימה הכנסייה. בעידן הנאורות החל מתוך אוניברסיטאות אלה תהליך החילון שהוביל למאבק שאחד משיאיו הוא משפטו של גלילאו גליליי. דוגמה נוספת מהעבר היא ברית המועצות שבה שרר בשנות העשרים משטר צנזורה על העשייה המדעית. אולם העבר מלמד אותנו לא רק על האופן שבו מנסה המשטר לשלוט במדע, אלא גם על האופן שבו המדע מקדם את החברה. מעורבות של סטודנטים בשנות השישים בתנועה לזכויות האזרח, אירועי 1968 בצרפת ומאבק הסטודנטים בצ'ילה בשנים האחרונות הן דוגמות להתארגנות של סטודנטים וחלקם במאבקים חברתיים. באותה נשימה יש להזכיר גם את הגות הפמיניסטית, חקר האי-שוויון וכן מחקרים בתחומי מדעי הטבע והרפואה שהעלו את תוחלת חיינו ואת איכותם. על אף שהאנתרופולוגיה נולדה בחטא, היא מנסה להתנער מעברה ככלי בידיהם של משטרים קולוניאליסטים. על אף שהתורה המרקסיסטית אומצה ועוותה על ידי משטרי דיכוי ברחבי העולם, כיום החוקרים בתחום זה פועלים בראש ובראשונה למען שיפור החברה ופעמים רבות עוסקים בקבוצות מוחלשות ופועלים למענן.

אך אין צורך לעסוק בקבוצות מוחלשות כדי להביא שינוי חברתי וכדי "לתקן" את העולם – מחקריו של לוי שטארוס סייעו לנפץ את התפיסה ההיררכית של תרבויות שונות; ישנו ערך רב בחקר האופנים שבהם מתעצבים אופני שיח חדשים כפי שחוקרת פרופ' אווה אילוז; או באופן בו נוצרת חדשנות במקומות שונים בעולם כפי שעושה פרופ' גילי דרורי. מגוון זה של מחקר חברתי בא לידי ביטוי גם בגיליון הנוכחי של "פקפוק" שבו תלמידת שנה א' במחלקה, נופר גואטה, מציגה את ד"ר קירה רודינסקי ואת תרומתה לחברה בעזרת ניתוח מאגרי מידע; אורי כפיר תורם את הביקורת שלו לשיח האתניות הענף שמתנהל בשנים האחרונות ברשת ובמדיה הוותיקה יותר, תור צוק בוחנת את השתנות הנורמות הנוגעות לחיזור וליחסים רומנטיים ושואלת באילו דרכים אוכפת החברה נורמות אלה, ; אסף רוטמן בפינה "פנים חדשות במחלקה" מספר על עבודת הדוקטור שלו, שבה עסק במשמעותו של רעיון הצדק החלוקתי ובשינויים שחלו בה במהלך העשורים האחרונים; חן עוזרי כותב על גל המחאה המתוערר באוקראינה;  ניר רותם כותב על מורכבותו של מושג הגבול בחברה הישראלית; ד"ר אדם קלין אורון מספר על חווית הטבע בארצות הברית; בפינה "מסמני דרך" אנו עדים לחוקרים בעלי שם עולמי שבעבודתם מסמנים את הדרך לא רק לחוקרים אחרים, אלא לחברה בכללה.

אין צורך להפריד עשייה חברתית מעשייה אקדמית. במידה רבה על המחקר האקדמי לשאוף לשינוי חברתי, ואילו על העשייה החברתית לשאוב השראה מהמחקר האקדמי. בפועלנו כאקדמאים אנו צועדים לעבר שינוי חברתי, אך השאלה החשובה שנותרת פתוחה היא האם חובה לשלב בין השניים, האם עלינו בתור חוקרים לפעול גם כפעילים חברתיים?

תמונה מתוך Channelship Web Agency דרך flickr ברשיון Attribution