פקפוק

 

 

בין אג'נדה מוסרית  לכלי מחקרי

אנתרופולוגיה יישומית בישראל

לירון שני*

 

 

אחת השאלות הראשונות של סטודנטים בקורס מבוא לאנתרופולוגיה (אחרי השאלה מה ההבדל בין סוציולוגיה לאנתרופולוגיה), היא מה עושים עם האנתרופולוגיה "בחיים האמיתיים"? רבים אחרים שואלים, האם הידע האנתרופולוגי רלוונטי לחברה? האם נקודת המבט האנתרופולוגית יכולה לתרום מעבר לצבירת ידע אקדמאי בלבד? תשובה חלקית לשאלה ניתן למצוא במושג "אנתרופולוגיה יישומית".

 

בצורה מאוד כללית (ואולי אף תמימה) ניתן להגדיר את האנתרופולוגיה היישומית (Applied Anthropology) ככזו המכוונת להיות מועילה עבור אנשים. מכאן שמטרתם של מחקרים ופרויקטים יישומיים היא בדרך כלל לדאוג לשיפור מצבם של בני אדם, פרטים כקבוצות. רבים מהאנתרופולוגים היישומים מבצעים ומקדמים מחקרים ופרויקטים לאוכלוסיות "מוחלשות" הסובלות ממצוקות חברתיות וכלכליות קשות. מכאן, שלדעת חלק מאנתרופולוגים אלו "המטרה הראשונה של אנתרופולוגיה יישומית היא לגייס את העקרונות, הידע התיאורטי, המתודולוגיה והגישות האנתרופולוגיות כדי לסייע בפתרון של בעיות אנושיות מקומיות ובינלאומיות".1

 

 

בין שינוי לשיתוף פעולה

בשל מטרות אלו בוחרים רוב האנתרופולוגים היישומים, בפועל, לנסות ולהשיג באמצעות שיתוף פעולה עם מוסדות המדינה, חברות עסקיות וארגוני המגזר השלישי אשר דרכם הם מנסים לגרום לשינוי. פעילות כזו מעוררת לעתיים ביקורות על כך שעצם שיתוף הפעולה מהווה הסכמה עם עמדות הממסד ובעצם עוזר להנציח ולשמר אותו ובכך מונע שינוי יסודי.

 

טענות דומות נשמעו כלפי ראשוני האנתרופולוגים בארץ. אלכס וינגרוד, משה שוקד, שלמה דשן ואחרים ביצעו את מחקריים הראשונים על קליטת העלייה ועל העולים, לרוב יוצאי מדינות ערב. אנתרופולוגים אחרים, כדוגמת עמנואל מרקס וגדעון קרסל, חקרו בדואים ופלשתינאים. לרוב בוצעו המחקרים הללו במימון, ולעתיים כחלק, מעבודתם של החוקרים במוסדות המדינה השונים. כך בעצם הם שימשו, בפועל, כאנתרופולוגיים יישומיים.

 

 

בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על עבודות אלו. לדוגמא, במרץ 2004, הגישו שלוש עמותות ("אחותי", "הקשת הדמוקרטית המזרחית"" ,ו"מוסאווא"( תלונה רשמית למבקר המדינה נגד המחלקות לאנתרופולוגיה באוניברסיטאות ישראל. חלק מטענתן הייתה שאנתרופולוגים אלו ואחרים שיתפו פעולה עם הממסד וכך בעצם "מראשית ימי המאבק המזרחי והפלסטיני-ישראלי, השתמש הממשל באנתרופולוגיה כאחת מצבתותיו, כדי לדכאו, מחד גיסא. מאידך גיסא, תיכנן הממשל בעזרתה את המדיניות הבונה של הרגעת השטח ע"י טיפוח משת"פים". לפי טענות אלו, האנתרופולוגיים היישומים של אז לא ניסו להביא לשינוי חברתי אלא בעצם תרמו לשימור הפערים והנצחת המצב הקיים.2

 

האנתרופולוגים עצמם טענו שהם דווקא פעלו לשיפור מצבם של העולים אל מול מוסדות הקליטה ומביאים לדוגמה שינויים רבים שנערכו בקליטת העולים בעקבות ביקורתם.3 משה שוקד טוען שבעקבות הביקורות שלו ושל חבריו על תפיסת "כור ההיתוך" במושבים השתנתה צורת הקליטה בחבל לכיש. במקום הנוהג המקובל של מושבים שבהם נכפה על העולים "קיבוץ גלויות" של עולים מארצות שונות, כל ישוב שהוקם בלכיש היה מורכב מאכלוסיה הומוגנית ממדינה אחת.4 כך, לטענתו, הם עזרו ושיפרו את איכות החיים של העולים והקלו על קשיי הקליטה.

 

ביקורת דומה נשמעת היום גם בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, המבקרים את המחקרים שנעשו עליהם, חלקם על ידי אנתרופולוגים יישומיים. לטענתם, שימשו חוקרים אלו כזרוע של הממסד הקולט וממשיכים להשתמש בקהילה האתיופית לצורך קידום עצמי. יתרה מזו, לפי טענה זו (שגם נוסחה כעצומה), מחקרים ופעילות אלו רק מקשים על השתלבותם של העולים ומשמרים את התדמית של "קהילה לטיפוח".

 

אחת השאלות המעניינות העולה מתוך ויכוחים אלו היא האם לאנתרופולוגיה כדיסציפלינה יש מחויבות "מוסרית" ברורה בעלת ערכים מוצקים אשר האנתרופולוגים מחויבים לקדם,5 או שהאנתרופולוגיה היא שיטת פעולה ומאגר של ידע אשר ניתן להשתמש בו לשימושים שונים. בהליכה על קו התפר בין שתי גישות אלו, האנתרופולוגים היישומיים בישראל פועלים במגוון רחב של תחומים ונושאים: חינוך, בריאות, עבודה סוציאלית, מנהל עסקים, אקולוגיה ואיכות הסביבה, זכויות אדם, תכנון ופיתוח, יחסים בינלאומיים ועוד.

 

האנתרופולוגיה היישומית בארץ

ד"ר פיליס פלגי (אשר השנה תחגוג תשעים) נחשבת לחלוצת האנתרופולוגים היישומיים בארץ (ולאחת האנתרופולוגיות הראשונות בארץ בכלל). פלגי, שנולדה בדרום אפריקה, עלתה לארץ ב-1947 לאחר לימודי אנתרופולוגיה אצל מרגרט מיד באוניברסיטת קולומביה. ב-1953 התמנתה לאנתרופולוגית ראשית במשרד הבריאות. המדינה הצעירה קלטה באותם ימים מהגרים חדשים רבים ופער התרבויות גרם לא אחת לחיכוכים ואי הבנות.6

 

פיליס פלגי

כך, לדוגמה, היה במקרה של אדם בן 65 שעלה ארצה מכפר במרוקו והתגורר בעיירת פיתוח. הוא סבל מהתקפים דמויי אפילפסיה ולא הסכים לקבל טיפול. פלגי ביקרה בביתו במתכוון בשעות הערב, "כיוון שרק אחרי שקיעת החמה אפשר לדבר על שדים ורוחות וגורמים מאגיים אחרים היכולים לגרום להתקפים אלו, שכן בשעות היום הם ישנים". בעקבות הביקור זומנה ישיבה במרפאה עם בני משפחת החולה, ונמצא פתרון לבעייתו בהחלטה להעביר אותו ואת אשתו למגורים אצל אחד מבניהם לטיפול ממוקד יותר במרכז הארץ.7

 

פלגי הניחה תשתית לתחום האנתרופולוגיה היישומית כתחום המגשר בין תרבויות ובין הבדלים תרבותיים. היא נאבקה על הכרה במיקומה של האנתרופולוגיה כתחום מקצועי כמו הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית. במקביל, היא לימדה שנים במחלקות לרפואה והדריכה צוותי רפואה רבים לרגישות תרבותית וגישה הומניסטית בטיפול בבעיות בריאות ונפש.

 

 

תחום הבריאות מהווה עד היום כר פעילות נרחב לאנתרופולוגיה היישומית (אם כי בצורה רשמית פחות מאשר בתקופתה של פלגי). אניטה נודלמן, למשל, עובדת כאנתרופולוגית יישומית במינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך המתמחה באנתרופולוגיה רפואית. במסגרת עבודתה היא מרכזת תוכניות קידום בריאות בפנימיות המותאמות לתלמידים מרקע תרבותי שונה. לטענתה, ההבדל בין אנתרופולוג יישומי לרגיל נעוץ בכך שאנתרופולוג רגיל מבצע את המחקר ויכול לתת המלצות, אבל לא בהכרח יהיה מעורב בביצוען בפועל; ואילו האנתרופולוג היישומי בוחן ומציע מודלים ושיטות יישומיות על מנת להפיק תוצאות מהמחקר שלו.8

 

כפי שניתן לראות, תחום מרכזי נוסף בו פועלים האנתרופולוגים הוא קליטת העלייה. בין האנתרופולוגים הרבים הפועלים בתחום זה, ניתן למנות את ד"ר מלכה שבתאי.10 שבתאי, כיום במכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין, היא אנתרופולוגית יישומית המלווה את קליטת יוצאי אתיופיה בארץ מאז תחילת שנות השמונים, והיא בין האנתרופולוגים היישומיים הבולטים בארץ. שבתאי עובדת עם גורמים רבים העוסקים בקליטת יוצאי אתיופיה: עמותות, צה"ל, משרד החינוך, הקליטה ואחרים, ומשלבת מחקר יישומי, ייעוץ והדרכה. במסגרת עבודתה ליוותה את קליטתם של יוצאי אתיופיה והשתלבותם בצבא הן מצד החיילים והן מצד מפקדיהם. כמו כן היא ביצעה מחקרי הערכה איכותניים גדולים לבדיקת תוכניות קליטה ושיקום.

תחום החינוך גם הוא כר פעולה פורה לאנתרופולוגיה היישומית. בין הרבים הפועלים כאן ניתן למנות את תמיר ליאון**, אשר חקר את תופעת מסיבות הטראנס, עוסק בעבודה עם הרשות למלחמה בסמים ונותן הרצאות רבות לבני נוער, וכן את רז שרבליס המנסה ליישם תובנות אנתרופולוגיות משלוש שנים שבהם חי בפפואה גיניאה החדשה לצורך חינוך ולהקניית ערכים בפרספקטיבה בין תרבותית, בעיקר בקרב בני נוער. שרבליס מלמד חוגי אנתרופולוגיה לילדים, חיילים, הורים ואחרים בהם הוא מראה את המגוון התרבותי של הגדרות המשפחה, ילדות, התבגרות ועוד.

 

כאמור, העבודה עם האוכלוסיות מוחלשות היא נשמת אפה של האנתרופולוגיה היישומית. כך, לדוגמה, שרון הראל היא אנתרופולוגית יישומית העובדת במשרד הישראלי של הנציב העליון לפליטים של האו"ם ומרכזת את הסיוע לקהילות האפריקאים בישראל. בעבר היא חקרה את קהילת העובדים הזרים האפריקאים בתל-אביב ועבדה באמנסטי בתחום החינוך. שולי הרטמן**, אנתרופולוגית יישומית נוספת, משמשת כאנתרופולוגית בצוות "במקום", ארגון ששם לו מטרה לקדם את הזכות לשוויון ולצדק חברתי בנושאי תכנון ופיתוח. במסגרת זו הם יוצרים תוכניות תכנון אלטרנטיביות ומסייעים לקהילות המצויות בעמדת נחיתות מקצועית, כלכלית או אזרחית למצות את זכויותיהן.

 

אנתרופולוגית נוספת העוסקת בנושאי המרחב ואוכלוסיות מוחלשות, לא במסגרת ארגוני המדינה ואפילו פעמים רבות כנגדם, היא ד"ר יעלה לבנת-רענן**. לבנת-רענן משמשת כ"אשת קשרי חוץ" בעמותה של מנהיגות תושבי הכפרים הבלתי מוכרים – "המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים". ארגון זה מהווה את המנהיגות הנבחרת של תושבי הכפרים הבדואים בנגב שהמדינה אינה מכירה בקיומם. חלק גדול מפעילותה הוא עבודת תרגום, גם לשונית אך בעיקר תרבותית, בין אנשי המועצה לבין ארגוני המדינה השונים וארגוני הסיוע. בנוסף, היא פועלת במסגרת המועצה לניסוח ניירות עמדה, סינגור חברתי, העלאת מודעות והעצמה.

 

תחום מעט שונה הוא התחום בו פועל ד"ר יוני מזרחי. מזרחי משלב התמחות בתחומי מערכות מידע יחד עם נושאי אנתרופולוגיה של פיתוח בר-קיימא במדינות מתפתחות. בין היתר היה יועץ במשרד האוצר בתחומי הפער הדיגיטאלי, יועץ לסוכנויות האו"ם, לראש ממשלת האיטי. כמו כן יעץ לחברות עסקיות כגון מיקרוסופט, SAP ואחרות סביב שיתופי פעולה ומעורבות תושבים בהטמעת טכנולוגיות מידע במדינות מתפתחות. במהלך השנים 2003-2006 עמד מזרחי בראשה של המגמה היחידה בישראל לאנתרופולוגיה יישומית, במכללת עמק יזרעאל, ומשמש כיום כנציג האנתרופולוגיים היישומיים בוועד האגודה האנתרופולוגית הישראלית.

 

כל אלו הם רק חלק קטן מתוך האנתרופולוגים היישומיים הפועלים כיום בארץ בתחומים רבים ומגוונים. בארץ פועלים ופעלו אנתרופולוגים יישומיים רבים, חלקם משלבים זאת עם קרירה אקדמית וחלקם רכשו את הכלים האנתרופולוגים באקדמיה אך מפתחים קריירה עצמאית ומנותקת. אך עדיין, תחום האנתרופולוגיה היישומית אינו מוכר דיו בארץ בכלל ובאקדמיה בפרט. חלק מהסיבה לכך לפי ד"ר שבתאי, היא שבאקדמיה בארץ מה שאינו מחקר טהור אינו נחשב, ומחקר המערב אלמנטים יישומיים לא מתקבל במחלקות לאנתרופולוגיה בארץ בצורה טובה. כך, האנתרופולוגיה היישומית סובלת מ"שוליות כפולה": היא שולית בתוך דיסציפלינה שלעצמה אינה מרכזית. יתכן שקידום והכרה בערך של אנתרופולוגיה יישומית כחלק לגיטימי מן המחקר במדעי החברה, עם כל הבעייתיות הכרוכה בשימוש בידע אנתרופולוגי לקידום מטרות אידיאולוגיות, יכול לתרום להפיכת הידע האנתרופולוגי באקדמיה לרלוונטי יותר לציבור הרחב, ובכך להפוך אותה לדיסציפלינה מרכזית ותורמת יותר בזירה הציבורית הישראלית.

 

1 מתוך מאמרה של חגית פרץ באתר האגודה האנתרופולוגית הישראלית.  

2 ראו טענה דומה אך פחות חריפה אצל: רם, אורי. 2006. הזמן של ה'פוסט'. תל אביב: הוצאת רסלינג, עמ' 81. בהקשר לטענות שהאנתרופולוגיה באופן כללי שימשה את המעצמות לשליטה בילידים ראו:   Asad, talal. 2002  From the history of colonial anthropology to the anthropology of western hegemony, לטענה דומה – אך יותר מורכבת ראו גם: רבינוביץ, דני. 1998. אנתרופולוגיה והפלסטינים. רעננה: המרכז לחקר החברה הערבית בישראל.

3  יאיר, גד ונעה אפלויג, 2005. "הסוציולוגיה בירושלים – צילה של הרוח ההיסטורית", סוציולוגיה ישראלית, כרך ז' (1): עמ' 95-122.

4 שוקד, משה. 2005. מסע ישראלי – תל אביב, ניו-יורק ומה שביניהן. תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 85.

5 המתנגדת לאלימות, כיבוש ומקדמת זכויות אדם וכו'. ראו את הדיון בפקפוק 11 בעקבות קריאתו של פרופ' מייקל למבק לאנתרופולוגים בארץ להתנגד לכיבוש),

6 פלגי, פיליס. 2008. "איך כל זה התחיל... סיפור אישי". בתוך: מתת אדר-בוניס, מבוא לאנתרופולוגיה-מקראה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 398-405.

מעוז, בנימין, סטנלי רבין, חוה כץ ואנדרה מטלון. החולה הרופא ומה שביניהם - הגישה הבינאישית ברפואה. תל אביב: הוצאת רמות, עמ' 55.

ציטוט זה, כמו מידע רב נוסף בכתבה זו, לקוח מתוך המסמך: "פרופילים של אנתרופולוגים יישומיים בישראל".

9 מתוך, "פרופילים של אנתרופולוגים יישומיים בישראל" , עמ' 20.

10 בין ספריה של מלכה שבתאי: "מולועלם": נשים ונערות יוצאות אתיופיה במרחבים, עולמות ומסעות בין תרבויות", "בין רגאיי לראפ : אתגר ההשתייכות של נוער יוצא אתיופיה בישראל", "הכי אחי" : מסע הזהות של חיילים עולים מאתיופיה", ועוד.

11. למידע נוסף ראו את המסמך: "פרופילים של אנתרופולוגים יישומיים בישראל".

 

*לירון שני הוא סטודנט לתואר שני במגמת אנתרופולוגיה. עבודת התיזה שלו: "מרשם לטבע - מפגשים מהסוג המודרני - המפגש בין מפוני גוש קטיף והארגונים הירוקים סביב ההתיישבות ביישוב מרשם", נכתבה בהנחיית פרופ' איל בן ארי וד"ר נורית שטדלר.

** אנתרופולוגים אלו ואחרים חברים עם מחבר הכתבה בקבוצת המחקר "ידע אנתרופולוגי: שימוש ופוטנציאל" במכון ון ליר בהנחייתם של ד"ר חן ברם ופרופ' הרווי גולדברג, העוסקת בסוגיות של הידע האנתרופולוגי והשימוש בו.

 

 

חזרה לפקפוק 17 , לגיליונות קודמים של פקפוק

 

 

תגובות, הערות והצעות

pickpook@gmail.com