מסמני דרך – האנשים שעושים את האנתרופולוגיה

בדף הפייסבוק "בחברת האדם", דף עצמאי העוסק באנתרופולוגיה בישראל ובעולם, התפרסמה הפינה "מסמני דרך" שבה כותבים אנתרופולוגים על אנתרופולוגים אחרים, מסמנים את אלו שמסמנים את הדרך. בכל גיליון של פקפוק התפרסמו מקבץ של סטטוסים קצרים על אנתרופולוגים שנכתבו על ידי אנתרופולוגים אחרים.

בין תיאוריה לשטח: מחשבות בעקבות התמחות בקניה

ללמוד בפקולטה למדעי החברה פעמים רבות משאיר אותנו במתח שבין התיאוריה לפרקטיקה. אנחנו עוסקות באנשים, סיטואציות ומורכבות של ה"כאן ועכשיו", אבל בתוך הכיתה, במגדל השן, במסדרונות המחלקה. אנחנו מחכות להזדמנות להביא את התיאוריה החוצה, לאשש או להפריך, אולי אפילו לגלות שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט.

מאמערכת 58

לרגל סיום הסמסטר אנו שמחות להעלות לאוויר את גיליון 58 של פקפוק. כמו בכל גיליון, גם הפעם מוצגות כתבות בנושאים מגוונים, אולם נדמה כי כולן עוסקות באופנים שונים במפגש שבין אידיאלים של שוויון, עזרה הדדית ושיתוף פעולה, לבין הקשיים והלבטים העולים מתוך הניסיון להגשימם בפועל, בזירות חברתיות שונות.

רוצה שווה יכולה. אך מי אמור לפתוח לי שער?

בחודש דצמבר האחרון השיק ערוץ הילדים קמפיין בשם "רוצה שווה יכולה", שמטרתו לעודד בנות להאמין בעצמן. ערוץ הילדים מעודד בנות להאמין בעצמן, ומפיץ את המסר שהן יכולות להיות מה שהן רק רוצות. אבל עם כל הפרחים והשושנים, חשוב שנשים לב גם להיבטים יותר מורכבים של המסר. ברצוני לשאול אילו תכונות נשיות מודגשות בקמפיין, למי הוא מיועד, מהי בכלל "העצמה נשית" ואיך באמת צריך להיראות מאבק פמיניסטי לשוויון זכויות.

נישואי תערובת

בת-ים ותל-אביב אמנם צמודות גאוגרפית, אבל רחוקות זו מזו שנות אור – כפי שמוכיח הדיון הציבורי הסוער סביב איחוד אפשרי ביניהן. הסיפור החל כשעיריית בת-ים, שנמצאת בגרעון תמידי, דרשה להתחלק בהכנסותיה של השכנה, תל-אביב. איך האיחוד האפשרי של בת-ים עם תל-אביב מוציא משני הצדדים את הטוב, הרע ומהכוער.

פנים חדשות במחלקה: ד"ר גילי המר

גילי המר סיימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית בשנת 2013 ולאחר שנתיים של פוסט דוקטורט בארה"ב [שנה אחת באוניברסיטת מישיגן והשנייה באוניברסיטת ברקלי], חזרה כחברת סגל בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית.